עיתון הגארדיאן הלונדוני עדכן לאחרונה את הסטטיסטיקה בנושא אונס בבריטניה. העיתון מציין שב 2014 נרשמו 107,100 מקרים של ניסיון לאונס "של נשים ונערות" בבריטניה ובוולס (המחקר לא כלל את אירלנד וסקוטלנד), עלייה של % 18.3 לעומת השנה הקודמת. מתוך אלו הושגו הרשעות ב 78,773 מהמקרים שזו עלייה של % 16.9 לעומת 2013. רוב המורשעים, % 59, היו בגילאי 25-59. כ % 9 מהמורשעים היו מתחת לגיל 17, 56 מתוכם מתחת לגיל 13. אלא שמה שאפילו מעניין יותר הוא שמסתבר שמתוך ה 107,100 "נשים ונערות" 13,000 היו "גברים ונערים". "משום מה", מדווח הגארדיאן, "המין הזכרי לא מוזכר בכלל. זה נכון לגבי אונס, ניסיונות אונס ורק בעוד תחום אחד, הפרעות האכילה. הדיווח הרשמי של מערכת הבריאות הלאומית (ה NHS- National Health System) בנושא הפרעות אכילה מדווח סטטיסטיקה רק על "נשים ונערות" למרות שמספר הגברים משמעותי ועולה בהתמדה ולמרות שהם כלולים בתוך הסקרים.

בשנת 2011 כתב ג'ון אבנס את הספר Becoming John: Anorexia’s Not Just for Girlsשהפך בסט סלר בבריטניה. לאור המאמר בגארדיאן כתב אבנס מכתב לעיתון שצורף למאמר. אבנס, שסבל מאנורקסיה מאז 1998 ונמצא בשלבים מתקדמים של השתחררות מהמחלה כותב שהמאמר עודד אותו מאוד. יחד עם זאת, כגבר שסובל מאנורקסיה, התאכזב מהעובדה שעניין הגברים/נערים רק הוזכר מהבחינה הסטטיסטית וללא הרחבה. "איני מכחיש את העובדה", כתב, "שהרבה יותר נשים מאובחנות במחלה אבל העובדה שהמאמר לא הכניס פירוט גדול יותר לגבי הגברים, שמספר המקרים הידוע אצלם עולה במהירות, מאכזבת". הוא מביא כדוגמה מאמר אחר שנכתב בגארדיאן תחת הכותרת, Are more men getting eating disorders? שלפיו עלה מספר הגברים המאובחנים כאנורקטיים ב % 27 מאז תחילת המאה. "הכותרת מדברת אומנם על הגברים", הוא אומר, "אבל גם שם לא טרחו לפרסם את הבעיה בצורה מקיפה אלא רק כסטטיסטיקה. מחלת האנורקסיה אינה מוגבלת לנשים", כותב אבנס, "היא פוגעת בכולם וללא התחשבות בגיל, מוצא, מעמד חברתי או מין. כיסוי תקשורתי עוזר לשבור את חומות ההתעלמות שהן גורם מוביל בהתפשטות המחלות הללו, גם הכאב שמביאות המחלות אינו מפלה". בספרו מתאר אבנס את מסעו דרך המחלה ועד לשיקום שבמקרה שלו הצליח. "החשיבות של הספר", כותב הבלוגיסט ניק וואטס, "שהוא מצביע על כך שאנורקסיה אינה רק מחלת נערות. כשאתה הולך לספריה ומחפש חומר על אנורקסיה המוצגים כולם מספרים את סיפורה של אנורקטית זו או אחרת. תתקשה מאוד למצוא ספר שמתמקד בגברים שסובלים מהמחלה ואבנס עשה שירות גדול מה גם שהספר כתוב בצורה קריאה ומעניינת". אבנס ניהל יומן יומי במסעו לאורך המחלה. "מה שהקורא מבין מהספר, שסוקר את הרגשות של אבנס מתחילת המחלה, שאין שום הבדל בין זכר לנקבה בדרך שבה משתלטת המחלה ובדרך שאתה צריך להתמודד אתה", כותב וואטס, "בדיוק כפי שמתארות זאת נשים רבות גם אבנס, שמע 'קול מבפנים' שהביא אותו להפסקת אכילה. אין שום הבדל בין המינים. מה שחשוב יותר", ממשיך וואטס, "הוא שאבנס מתאר במדויק את הדרך ומה המשמעות של היציאה מהמחלה. הוא משתמש במונח 'גירושין' כהסבר לדרך שבאמצעותה הצליח להיפטר מהמחלה". ג'ון אבנס עצמו דבק במונח "גירושין" כמונח מתאר בצורה הנכונה ביותר את תהליך היציאה מהמחלה. "תהליך ההתנתקות מהמחלה אינו שונה מתהליך ההתנתקת מבן הזוג", מסביר אבנס, "האנורקסיה חיה אתך וקשורה אליך בדיוק כמו בן זוג לחיים. ההחלטה להתגרש כרוכה בתהליך ארוך שכולל בתוכו גם התאמה מחדש. יש רבים שרוצים להתגרש ואינם מסוגלים לקבל ההחלטה ולעשות זאת. כך זה עם האנורקסיה, אתה חייב להחליט ולבצע ואתה יכול, עם כוח רצון ומחשבה לצאת מהמסגרת הזו? אבל כמו בגירושין", מוסיף אבנס, "המחלה תמיד מלווה אותך בזיכרון. בדיוק כפי שאתה תמיד זוכר את הבן זוג ממנו התגרשת. במקרים רבים של גירושין הזוג שנפרד חוזר. במקרה של הגירושין זה עשוי להסתיים בטוב אבל לא עם המחלה הזו. הצלחת להתגרש תעשה ככול יכולתך שלא לחשוב עליה יותר".

המחקר שג'ון אבנס מזכיר בתגובתו למאמר, Anorexia and rape are men’s problems too הוא מחקר קודם על גברים ומחלת האנורקסיה שנערך באוניברסיטת לונדון ושעלה לכותרות בעקבות כתבה של דייויד קוקס, חוקר נוירו פסיכיאטרי מאוניברסיטת קמברידג', שבין השאר משמש גם ככתב בריאות בניו יורק טיימס. קוקס פרסם כתבה תחת הכותרת Are more men getting eating disorders? שהופיעה בניו יורק טיימס ובגארדיאן. קוקס מביא בכתבה את הבדיקה שהראתה שאחוז הגברים/נערים חולי אנורקסיה עלה ב % 27 מתחילת המאה. במאמר מופיעה חוות דעת של ד"ר Nadia Micali מרצה בכירה להתנהגות ומדעי המוח באוניברסיטת לונדון שלפיה, "אחת הבעיות היא שמערכת האבחנה הממלכתית בנושא האנורקסיה מתבססת רק על מאפיינים/תכונות נשיות. כדי לקבל אבחנה של אנורקסיה אתה צריך לשכנע את הרופא שאתה פוחד מהשמנת יתר. כלומר, אישה שמגיעה לבדיקות טוענת שהיא חוששת מהשמנת יתר ורוצה להיות רזה וכדי להיות כזו היא בולעת הורמונים, תוספי מזון שונים, מרעיבה עצמה וכו'. כשהרופא שומע טענה כזו הוא מיד שולח אותה לאבחנה כדי לוודא שאינה חולת אנורקסיה. הגבר שיבוא עם ספור כזה לרופא לא יישלח לאבחנת הפרעת אכילה. לגביו הרופא יחליט שמדובר בגבר רגיל שרוצה להראות טוב, ספורטאי וכו'". Micali טוענת שגברים רבים שאובחנו כאנורקטיים הגיבו בחוסר אמונה מוחלט ולעיתים בתוקפנות כלפי המאבחן. "גם הרופאים אינם נקיים מאשמה", אומרת Micali, "ראינו מקרים רבים של גברים שללא ספק סבלו מהפרעת אכילה והרופא שבדק שילח אותם בנימוק שכול רצונם הוא לקבל תשומת לב". קוקס טוען במאמרו שהיום, כאשר כבר ברור לחלוטין שאנורקסיה היא הפרעה מוחית בדיוק כמו כול ההפרעות המוחיות האחרות ושבדיוק כמוהן קיימת מאז ומעולם, צריך להגביר המודעות. מה שקורה בפועל הוא שמחלה זו מכניסה את החולה למעמד שלילי בחברה, במיוחד את הגבר ולכן לגברים לוקח יותר זמן "לצאת מהארון", להודות בכלל שהם אכן סובלים מהמחלה. את המצב הזה חייבים לשנות"

מקורות:

More people than ever being convicted of violence against women, figures show: מאמר של הכתבת הבכירה לפשיעה, Sandra Laville ביומון theguardian מתאריך ה 25.7.15, too. קישור: http://www.theguardian.com/uk-news/2015/jun/25/violence-against-woman-convictions-record-number-crown-prosecution-service

Anorexia and rape are men’s problems too: מאמר של העיתונאי-חוקר Ally Fogg ואחרים ב theguardian קישור: http://www.theguardian.com/society/2015/jul/02/anorexia-and-are-mens-problems-too

Are more men getting eating disorders?: מאמר בגארדיאן שנכתב בינואר 2015 ע"י הכתב לנושאי נוירולוגיה של הניו יורק טיימס, David Cox, קישור: http://www.theguardian.com/lifeandstyle/2015/jan/18/are-more-men-getting-eating-disorders