מחקר מקיף,
בנושא מוות מהפרעות אכילה, שנערך לאורך זמן על כ 6000 חולי הפרעות אכילה, פורסם
לאחרונה וקובע שהסיכוי למוות אצל אנשים שסובלים מאנורקסיה נרבוזה גבוה פי 5
מהסיכוי באוכלוסייה וזה נכון לא רק לאנורקסיה. אחוז התמותה אצל אנשים שסובלים
מבולימיה ומחלות הפרעות אכילה אחרות גבוה גם הוא מהממוצע באוכלוסייה אבל לא ברמה שמצאו
החוקרים אצל חולי האנורקסיה שבולטת כגורם למוות. מה שמעניין הוא שהסתבר לחוקרים שבמקרה
של חולי האנורקסיה סיבות המוות נקבעות כ"מוות מסיבות טבעיות". במילים
אחרות, המחקר מצביע על כך שהאנורקסיה "מזרזת" את מה שמכנים "מוות
טבעי" וכול זה לפני שמביאים בחשבון
שהאנורקסיה היא גורם מוביל בהתאבדויות. החוקרים זיהו את גורמי הסיכון
שגורמים ל"מוות טבעי" מוקדם אצל אנשים שסובלים מהפרעות אכילה. הגורמים
הללו כוללים דברים כמו שהות ארוכה בבתי חולים, שחרור מוקדם מידי מתוכניות הטיפול
בבתי החולים ובמרפאות (בעיקר בשל תקציב), התפתחות של הפרעות אכילה בגיל מבוגר, אי
התאמה חברתית, מדד BMI נמוך בזמן השהייה בבית החולים ועוד.
המחקר נערך באוניברסיטת מינכן בגרמניה
והובילו אותו הפרופסורים Manfred Maximilian Fichter ו Norbert Quadflieg מהמחלקה לפסיכיאטריה ופסיכותרפיה
באוניברסיטה. 5839 חולי הפרעות אכילה
נבדקו, 1639 מתוכם חולי אנורקסיה. ד"ר Fichter, שהוביל את המחקר, טוען שהטיפול באנורקסיה לוקה בחוסר, המחלה
עדיין לא מובנת במלואה והיא מתרחבת באוכלוסייה. "הבעיה הגדולה היא ההתאבדות
כתוצאה מהמחלה אבל גם השפעתה על מוות מוקדם יחסית לאוכלוסייה עדיין לא נחקרה מספיק.
אחרי שנים רבות של התמודדות עם המחלה אין עדיין למדע הרפואה את ההגדרות אפילו שמזהות את הקשר בין אנורקסיה למוות ואין מערכת
טיפולית מקיפה שיכולה לפחות להקטין משמעותית את ממדי המחלה הנוראית הזו.
הפרעות האכילה מזוהות שנים רבות עם
"מוות מוקדם" או "מוות פתאומי" (premature death או "Sudden death”), מונחים שמוגדרים, "מוות פתאומי
או בלתי צפוי שאין לו הסבר מנומק רפואי (abrupt and
unexpected occurrence of fatality for which no satisfactory explanation of the
cause can be ascertained). הגדרה
זו מכניסה את מקרה המוות הזה לקטגוריית "מוות טבעי". מוות כתוצאה מסיבוכים לא ברורים בתפקוד הלב,
דום-לב כדוגמה אחת, הוא דוגמה לכך והסיבה העיקרית למוות כתוצאה מאנורקסיה היא
התפתחות סיבוכים בתפקוד הלב. כאשר אדם נפטר מסיבות כאלו פסיקת הרופא אינה קובעת שהאדם
מת מאנורקסיה אלא מהפרעות בלב,
"מסיבות פנימיות". מדענים מנסים, שנים רבות, לקשר או לעקוב
אחרי סימנים שמאפיינים את התקדמות מחלת האנורקסיה וההשפעה של ההתקדמות הזו על
אברים בגוף. העובדה שהתקדמות המחלה משפיעה על תפקוד הלב נחקרה והיא ברורה אבל עדיין
לא מוגדרת והסיבות לקשר אינן ברורות. המחקר הנוכחי מדגיש את הצורך לנתח, לעקוב
ולנטר סימנים של הפרעות שונות שיוצרת המחלה בהתקדמותה. "אם נדע בדיוק את
ההשפעה של התקדמות המחלה על אברי הגוף נוכל לקרבל תמונה ברורה יותר כיצד לעצור
אותה", אמורים החוקרים. ב 2012 התפרסם מחקר של הפרופסורים Beatriz Jáuregui-Garrido ו - Ignacio Jáuregui-Loberaמבית החולים האוניברסיטאי Virgen del
Rocío
בעיר סביל בספרד. המחקר, " Sudden death in eating disorders" זיהה את הקשרים והמליץ על המשכיות הבדיקה שכנראה לא נעשתה
עד מחקרם הנוכחי של הגרמנים. גם הנושא של, "מה בדיוק עושה האנורקסיה בתוך גוף
האדם?" נבדק בעבר.
עוד ב 2008 פרסמה ד"ר Diane Mickley, הנשיאה המשותפת של ה National
Eating Disorders
Association
ומייסדת מרכז ווילקינס
להפרעות אכילה בעיר גרינוויץ' שבמדינת קונקטיקוט (Wilkins Center for Eating Disorders), כתבה בנושא ההשפעות של
האנורקסיה על אברים שונים בגוף. "האנורקסיה", כתבה אז ד"ר מיקלי,
"לוקחת מהגוף מחיר כבד אבל לא רק. היא גורמת ל 5 עד 20 אחוזים מהחולים למות
ובין מחלות מרכז העצבים היא מובילה באחוזי התמותה. ככול שאתה סובל מהמחלה לאורך
זמן כך גדל הסיכוי שהמחלה תכריע אותך. המחלה, גם לאלו ששורדים אותה, גובה מחיר,
פוגעת, בכול מערכת בגוף. היא מתחילה בפגיעה בצפיפות העצם, פוגעת במערכת השרירים
ומתפשטת לפגיעה בשריר הלב. ההתעמלות האובססיבית שהיא חלק מהמחלה ואצל החולים
באנורקסיה היא פוגעת במערכת הדם, בלחץ הדם והשילוב בין הפגיעה בשריר הלב למערכת
הדם קטלנית ללב...".
השאלה עכשיו היא האם עולם הרפואה ייקח את הממצאים עד כה ותמצא
תרופה למחלה הנוראית הזו.
מקורות:
Study Confirms Eating Disorders' Deadly Toll, כתבה שהתפרסמה ב 29.1.2016, ב US NEWS ע"י הכתב לבריאות של
העיתון Robert
Preidt. קישור: http://health.usnews.com/health-news/articles/2016-01-29/study-confirms-eating-disorders-deadly-toll
Mortality in eating disorders - results of a
large prospective clinical longitudinal study, מחקר שנערך באוניברסיטת מינכן בגרמניה בהובלת הפרופסורים Manfred
Maximilian Fichter ו- Norbert
Quadflieg מהמחלקה לפסיכיאטריה
ופסיכותרפיה באוניברסיטה. המחקר התפרסם לראשונה ב 15.1.2016. קישור: http://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1002/eat.22501/abstract
|